הביקורת והטיול שלי בברידג'טאון, בירת האי ברבדוס.
יומן ספינות שייט. יום השלוש עשרה.
ארץ! הגיע לברבדוס. למען האמת, אפילו שישה ימים בים היו מעניינים יותר מיום באי הקריבי הזה.
משעמם פה! האי הזה הוא ממקור אלמוגים, ולא ממקור וולקני, ולכן הוא שטוח, כמו לוח, אין כאן הרים או הרי געש, והטבע נמעך במיוחד על ידי אנשים - למעשה, האי כולו בנוי ובנוי, כמובן, חסר טעם ולא מסודר.
אנשים, כמקובל במקומות כאלה, הם לרוב נעלי בית. הם לא נבדלים בידידות ובחיוך, אבל גם לא מגלים תוקפנות. למרבה הצער, הם לא אוהבים את המצלמה, כי הם מאמינים שהיא חוטפת את הנשמה שלהם, ולכן זה לא הצליח ליצור תמונות מעניינות וחיות. הם מדברים אנגלית, אבל לא דבר ארור. אגב, זו המדינה הראשונה שלי דוברת אנגלית. שייקספיר היה יודע שמטיילים בעתיד יכירו את שפתו במקום כל כך רועש!
הגבלנו את עצמנו לטיול ברחבי הבירה - ברידג'טאון. באופן כללי, אין לאן אחר ללכת. הסתובבנו בעיר, הסתכלנו על אנשים, רחובות, בתים, שווקים. הבירה היא עיר מכוערת ומוזנחת, בקתות צרופות וחנויות עם זבל נוראי. אבל יש מורשת קולוניאלית! אבל מה הם עשו לו? נכון - דפוק! בתום ההליכה הסתכלנו על החוף, שם שתינו בקבוק בירה קריבית, וחזרנו לתוחם.
כתוצאה מכך נשברו שני שיאים במדינה בבת אחת: זהו הביקור הקצר ביותר שלנו (3 שעות) והביקור התקציבי ביותר (3 דולר לבירה) במדינה נפרדת.
ניצלנו את העובדה שאחינו בשייט הסתובבו על החוף, החלטנו לנוח על אניה חצי ריקה. לראשונה מזה 13 ימי הפלגה, הם צללו את חלצם למים המבעבעים של הג'קוזי, וגם זזתי במגלשת המים - לראשונה בחיי, אגב. 0.33 בירה לשניים, מגלשה וג'קוזי - ובכן, הם צללו לתהום הכיף הבלתי מרוסן בברבדוס הזה. אבל אל תצחקו, עדיין יש לנו שייט בפנסיה.
