חגים בתוניסיה, סקירות של תיירים על הטיול, מחירים, מלונות הכל כלול, מזג אוויר והיבטים נוספים שיעזרו לכם להחליט על הכיוון. מאמר זה מכיל את ההמלצות הטובות ביותר של הנופשים הרוסים באתר הנופש.
מדינה לתוניסאים היא מה שהקרמלין הוא לרוסים. שניהם מהווים את ליבת היקום הלאומי ומייצגים מבצר מוקף חומה במרכז העיר. בפנים, שם ויש בזאר. רק אצלנו - במובן הפיגורטיבי, ואיתם - בצורה הישירה ביותר.
כל המדינות הטוניסאיות נראות אותו דבר: בסוס, קאירואן, מונאסטיר ... רחובות צרים, לאורך - סחר. בשיא העונה, אין כאן המוני תיירים: ממש כמו במטרו שלנו בשעות העומס. המוכרים מפתים לחנויות, אוחזים ידיים ושמחים על סימני תשומת הלב הקטנים ביותר.
האחרון אופייני לכל התוניסאים. הם מנומסים, חברותיים ולא אכפת להם להתיידד עם תיירים. אבל היזהרו. כדאי להירגע, כיוון שילוו אתכם מיד לחנות, הם יתחילו לזרוק לפניכם שטיחים בהירים, מרותקים באלמוגים מזויפים וכסף באיכות מפוקפקת.
ואם אתה יוצא משם בלי לקנות, אתה יכול לראות את עצמך בר מזל!
בכניסה לחנויות יושבים אנשים מוזרים כשהם כורעים עם כוסות תה ריחניות קטנות - עם נענע ובוטנים - או קפה עם חלב. הם רק אנשי עיר, שהשוק עבורם הוא משהו כמו מועדון, מקום לבילוי.
כמו במדינות מוסלמיות אחרות, נשים אינן ביניהן. לכן התיירים זוכים לתשומת לב מוגברת. כל אישה מכוערת תרגיש כאן מלכה!
"אלף גמלים! שלושת אלפים "- מדי פעם אתה שומע בכתובת שלך. זוהי מחמאה תוניסאית לאומית. הכבוד הנשי נמדד כאן בגמלים. המחיר שהוצע עבורי היה 5 אלף.
לאחר שהצלחתי כמה היצירה ניסיתי להכפיל את הסכום הזה בסך כל בעלי החיים ולהמיר הכל ביחד לדולרים. אבל היא התבלבלה בחישובים, מבלי לדעת את ערכה האמיתי.
חמאם הוא תערובת של תרבויות שונות
זה ברוסית הוא תוניסיה - תוניסיה. באירופה קוראים לזה תוניסיה. ורק הבירה נקראת תוניסיה. הלכנו אליו, שכרנו רכב ברכב מקומי להשכרה. פיג'ו ה -600 עלתה לנו 70 דולר ליום.
יצאנו מוקדם. השמש והרוח עפו לכיוון, והאירו את צלליות עצי הדקל ואת קווי המתאר של הערים. בחלק המאוכלס של המדינה, וזהו רק שליש משטחה, השניים האחרים נמצאים במדבר, הם בנויים כל כך קרוב, עד שבקושי ניתן להבחין היכן האחד מסתיים והשני מתחיל.
ביסודו של דבר, מדובר בהתנחלויות מהסוג הממוצע של הים התיכון, עם מרכזי תיירות בפרברים האמצעיים והאופנתיים לאורך הקצוות - וילות לבנות נמוכות, טובלות בזוהר של עצי דקל ופריחה צפופה של גנים. ישנם הרבה מקומות בהם תוכלו לאסוף מתנות ומזכרות לזיכרון ולחברים.
התחנה הראשונה שלנו הייתה חמאמת, עיר שהוקמה על ידי הרומאים, נהרסה ונבנתה מחדש בתקופות שלאחר מכן. בשנת 1920 בנה שם המיליארדר הרומני סבסטיאן וילה.
מאז התפתחה העיר למפלט של סלבריטאים ולמקלט לפוליטיקאים בעולם עם מוניטין מושחת. למשל, גר כאן ראש ממשלת איטליה לשעבר קראזי. הוא נחשד, ולא בכדי, בקשרים עם קוסה נוסטרה.
על כן, מאחר שלא רצה להוות עין לרשויות, הוא נפרד ממולדתו והתיישב בעיירה קטנה בתוניסיה. שם ביקרו חברים, כולל ראש הממשלה הנוכחי סילביו ברלוסקוני, שעל פי השמועות, קראזי התחיל בחיים. שם ליווה אותו בדרכו האחרונה.
במקביל הלווייתו של השר המבויש הפכה לסוג של קונגרס של פוליטיקאים אירופיים, וחמאמת, שאירח אותו, נזכר בשנות גדלותו לשעבר - עידן השלטון הרומי, בו נודע כאחד מרכזי אפריקה הקיסרית.
עקבות השלטון החלופי של הרומאים, הערבים והטורקים בערים בתוניסיה הם חורבות רומיות ומבצרים מוסלמים ישנים. באופן כללי, יותר מכל כאן מריח צרפתי. מה שמוזר: אחרי הכל הם התיישבו בתוניסיה רק בסוף המאה ה -19 ונשארו שם רק עד 1957.
אף על פי כן, מהשפה - המדינה השנייה כאן היא צרפתית - וכלה באורח החיים והאדריכלות, השפעתם מורגשת בכל מקום כאן. חמאם הוא גוש שלם של מבנים מרשימים מאחורי גדרות גבוהות.
שערי ברזל יצוק סגורים, יש רק רוח ועצי דקל מסביב. הרשרש הצמוד שלהם עוקב אחריי לכל מקום. כמו ריח הוורדים - פונטיוס פילטוס.
יופיה של המדינה האפריקאית תוניסיה
אנחנו ממשיכים הלאה. אבל אנחנו לא הולכים הרבה זמן. בדרך אנו נתקלים בשלט נוסף - עם הכיתוב מורנאג. זה המקום שממנו מגיע היין הנפלא הזה, אותו לא תרגמנו מאז יומנו הראשון מתחת לעצי הדקל. ואנחנו פונים לאן הכתובת מצביעה. אז מה הלאה? ואז אנחנו לא יודעים.
הכבישים בתוניסיה מצוינים: כיסוי מושלם, טונות שלטים בצרפת ושוטרים מנומסים שתמיד מוכנים לעזור לך. עם זאת, ברגע שאתה מסיר את השביל המוכה, אתה מוצא את עצמך בתחום של אבק ושקעים, שבו אין אספלט, אין קוקה קולה, אין שפה צרפתית מלטפת את האוזן.
שלוש שעות אנו משוטטים בכבישים רעועים, מבקשים מהאנשים שאנו פוגשים את הדרך לחוות היין. עם זאת, האיכרים המקומיים או שאינם דוברי צרפתית כלל, או שהם דוברים אותה כל כך גרוע עד שהם לא יכולים לעזור לנו.
לאחר שניסינו את כל הכיוונים האפשריים, אנו מגיעים לבסוף למפעל לא בולט, אבוד בגבעות אפריקה. ברור שזה לא עמד בציפיותינו ועשה רושם של חווה נטושה.
איכר זקן, שישב על קירותיו, סימן לנו לחכות והסתתר באחד החדרים. מעולם לא ראינו אותו שוב, אך כעבור דקה רץ מסייה גזומה להפליא לפגוש אותנו. מבושם, באצבעות דקות, בלבן, הוא לא היה מוזר באופן מוזר עם השממה שאפפה אותו.
כשהציג את עצמו כמנהל המזקקה, התפעל מסייה מאיך שמצאנו אותה, וכשנודע לנו שאנחנו מרוסיה, הוא כמעט פרץ בבכי של אושר. לדבריו, אנחנו הרוסים הראשונים במורנאג. הצרפתים, הבלגים, הבריטים מגיעים. ליין, כמובן.
הם קונים אותו בקופסאות ושולחים אותו הביתה. גונחות וקוננות - ממש ממוסקבה! - מסייה הראה לנו את אדמתו, לקח אותנו למרתף והציע לבחור משקאות. צילמנו לזיכרון ונפרדנו כידידים. היין יצא טעים, ובתצלומים כולם קיבלו אף אדום. למרות שלא שתינו אותו שם.
לתושבי יליד תוניסיה קוראים ברברים. בניגוד לדעה הרווחת שכל האפריקאים דומים לפושקין, רק שחורים, הברברים הם בלונדינים עם עיניים כחולות. המדריך הבא שלנו נקרא ג'מאל, והוא ברבר אמיתי.
נפגשנו בקאירו, עיירה בצפון תוניסיה מלאה במסגדים. הם אומרים שיש 400 מהם בסך הכל, וזה לא במקרה. במאה השביעית, כשהערבים כבשו את תוניסיה, הם העבירו את הבירה לקאירו, מה שהפך אותה לא רק לעיר המרכזית במדינה, אלא גם למרכז להתפשטות האסלאם ברחבי אפריקה.
ערב קנטוי
זהו שם הבושם שמצאתי בחנות באזור נופש ליד סוסה. דביק, מתוק ובלתי נסבל בהחלט. אבל קניתי אותם - לזכר העיר שעל שמה הם נקראים.
Port El Kantaoui הוא מקום עמוס ומלא גדושה בתיירים. ביסודו של דבר, אלה הם גרמנים ורוסים - מאלה שלא עפו לשמיים על מצנחי רחיפה ולא פרשו למדבר רוכבים על מסריח ויורקים גמלים בנפשך. הם נעים בלהקות צבעוניות בין הריסות תיקי עור, שטיחים צבעוניים וקרמיקה תוניסאית כחולה-צהובה.
מה עוד הם יכולים לעשות? הבידור הוא אינטנסיבי כאן: יש תיאטרון שבו הם משחקים אך ורק בערבית, יש ארבורטום מוצל עם קקטוסים מאובקים וסבך במבוק, וגן חיות קטן שבו יען קירח מהפנט זוג עזים שנצודו.
לא בערב! אורות דמדומים מעניקים למקום קסם ייחודי. ברגע שהחשיך, בתי תה קטנים ובתי קפה נפתחים כאן, מוזיקה מזרחית מונוטונית נשמעת מכל מקום, והאוויר מתחיל להריח הרפתקאות. בתקופה זו של היום, מקום מועדף לנופשים הוא מזח הים.
התזת הגלים על המזח, יער תרנים המנהן בקביעות לקצב הים, שולחנות ערוכים ממש על הסוללה - אף אחד לא פנוי. כאן המדריך שלנו היה קאמל, אותו פגשנו במונית. הוא נסע לקנטאוי לטיול.
כשהוא משאיר איתנו את המכונית, החבר החדש שלנו הראה לנו את נמל הלילה, פינק אותנו ביין ואז ליווה אותנו למלון. הוא היה מנומס בצורה אירופית, ולפני שעזב, הוא ישב איתנו זמן רב בצד הכביש המהיר, דיבר על עצמו. קאמל הוא מקאירואן.
עד לאחרונה הוא עבד במשרד המקומי של אונסק"ו, אך הוא עזב ועכשיו חולם למצוא עבודה בחו"ל. בסך הכל, בן שיחנו עשה רושם של אדם אבוד ובודד. הוא בהחלט לא היה צריך מאיתנו כלום. רק שהערב הזה אנחנו משתלבים בתוכניות שלו.
כשחזרתי הביתה, האדם הראשון שהתקשר אלי לשאול איך הגעתי לשם הוא לא חברים ממוסקבה, אלא קאמל. במשך חודשיים הוא התקשר מדי יום. פעם אחרונה מירדן. שמחתי שחלומו לעזוב את הארץ התגשם.
מה יידרש לטיול?
אתרי הזמנה המשמשים מיליוני תיירים בכל רחבי העולם יעזרו לך להירגע בתוניסיה בזול:
- Booking.com הידועה תעזור למצוא את המלון הטוב ביותר ליד הים בתוניסיה,
- עדיף לחפש כרטיסי טיסה לתוניסיה ממוסקבה וערים אחרות ברוסיה דרך אביאסאלס, האתר מחפש טיסות זולות אפילו בקרב חברות תעופה בעלות נמוכה,
- ביטוח נסיעות נדרש לבילוי עצמאי,
- רוב הרוסים רגילים לחופשה עם טיולי חבילה; את הכרטיסים הזולים ביותר לתוניסיה אפשר למצוא באינטרנט ב- Level.travel.ru.
טיפים לנסיעות בתוניסיה
ביקורות של תיירים על טיול בתוניסיה הן לרוב חיוביות, מעטים מאוכזבים מהשיזוף של השוקולד, מזג האוויר המצוין, המחירים והים החם. יתר על כן, המידע שימושי לתכנון חופשה:
- מחירי החגים בתוניסיה,
- היכן עדיף להירגע בתוניסיה,
- מה להביא מהחופשה.
הקפד להכיר את השאלה כיצד לבחור באופן עצמאי מלון בתוניסיה, בעזרת אילו שירותים תוכל לחסוך משמעותית במציאת לינה ליד הים.
