התצפיות שלי על חייהם של קובנים רגילים. ממה מורכבת המציאות שלהם? כמה הם עניים? אילו קשיים וקשיים הם חווים? בוא נראה.
עוני
אלוהים, כמה הם עניים! תיהנו מהחיים האכילים היטב במדינתכם, השפע והנגישות הכל! לא בכל מקום בעולם הכל כל כך טוב. כאן בקובה, עוני, הרס, מחסור, קופוני אוכל, מדפים ריקים בחנויות, תורים.
קשה לחיות כאן, ואפילו כסף לא חוסך הרבה. כדי לאסוף סל מכולת מלא, תצטרכו להסתובב בחצי העיר: במקום אחד הם מוכרים לחם, במקום אחר - ביצים, בשלישי - בשר, ברביעי - אורז ... אין סופרמרקטים שאנחנו משתמשים בהם לקובה, ואלה שקיימים הם קטנים ועם מבחר בחמישה מוצרים.
כל מה שלא על פי קופונים, כלומר מעבר לנורמה, הוא יקר. איך אתה אוהב מי פולישקה בדולר? אפילו עבורנו, הבורגנות, זה יקר, אבל מה עם קובנים רגילים? יש להם משכורת ממוצעת של 18 דולר, ואפילו למהנדסים יש רק 50 דולר.
מצד שני, בקושי ראיתי הומלסים בקובה, הפשע כאן נמוך, אנשים עליזים, מנומסים וידידותיים. הם חיים גרוע, אבל הם לא מרגישים רע כלפי זרים. אני גם לא יכול לומר שהתושבים המקומיים יוצאים מגדרם כדי לממן את המבקרים - הכל נמצא בטווח הרגיל, בדיוק כמו בכל מקום תיירותי.
מדפים ריקים
חנויות בקובה עוזרות מעט. אין מה לקנות שם!
סדר המדינה הבא בתור
התורים בקובה הם חסרי טעם וחסרי רחמים! זו נורמת החיים, הם נמצאים בכל מקום, הם עם או בלי סיבה. במוסדות, בתחנות אוטובוס, במשרדי חילופי ואפילו בבתי קפה בשעות העומס. בסופרמרקטים בדרך כלל יש מבחן כפול: תחילה אתה עומד בתור בכניסה ואז בקופה. ובתחנת האוטובוס המשחק הקפקאי לחלוטין מתרחש: קודם אתה עומד בתור בחלון אחד להזמין ולשלם עבור כרטיס, ואז אתה עובר את אותו מבחן בחלון השני לפעולה המגוחכת של החלפת כרטיס מהחלון הראשון לכרטיס אמיתי.
הם נעים באטיות בלתי נסבלת - הכל קורה פי חמש מהנדרש במצב רגיל. למשל, עמדו מולי שמונה אנשים בתור במשרד הכרטיסים של תחנת האוטובוס, לקח לי שעה וחצי להגיע למטרה היקרה, למרות העובדה ששתי קופאיות עובדות. דודות בקופה, כמקובל במשטר ביורוקרטי, נהנות בסדיסטית מהכוח שלהן על אנשים ועושות הכל כדי לייסר כראוי את הלקוח.
כדי להבין את המצב, אני מציין שמחצית יום אחד בהוואנה הושקעה בשלושה דברים פשוטים (כמו שזה נראה בהתחלה): קניית כרטיס אוטובוס, החלפת מטבע, הדפסת מסמך מכונן הבזק. חצי יום. בילינו את זה בעמידה בתורים וחיפשנו אחר המוסדות הדרושים.
תורים - חזקים ויעילים כלי בקרה ומשמעת... זה כמו מערך בצבא, אבל אפילו תלול ועמוק יותר מבחינת ההשפעה הפסיכולוגית. התור לגיטימי יותר: הוא לא נבנה על פי הסדר של מישהו אחר, הוא נוצר בגלל סיבות טבעיות, הוא נתפס כנורמה, כחלק בלתי מעורער של הסדר האוניברסלי, כקוסמוס שכובש כאוס. התור שימושי למדינה: הוא מחנך ומשמע את האדם, הוא מלמד לסבול, להחזיק מעמד ולהחזיק מעמד שוב. התור מלמד אותנו לסבול, להתגבר על קשיים למען תגמול בסוף. התור ממוסס אינדיבידואליות, משווה, ממוצע. התור מחסל בשורש את ראשוני המרד והיצירתיות, הוא מלמד באופן קטגורי וללא צרות לציית לפקודה שנקבעה ואפילו לא לחשוב על האפשרות של אלטרנטיבה.
מה שאני שומר זה מה שיש לי
כפי שצריך להיות במדינה סוציאליסטית, אנשים בקובה חיים על פי העיקרון: על מה אני מגן, כך יש לי. גישה זו מסייעת להם מאוד לשרוד במדינה ענייה זו.
נסענו לתצפית בטרינידד. הוא ממוקם בהר, שם יש מגדל תקשורת.
כמובן שהמתקן מגודר ושמור.
כמובן שהשומר לא ישן - הוא מכניס בלבבי תיירים לשטח ואף מקיים טיול מיני.
כמובן שמחכה לו פרס קטן. וזה, אני בטוח, שמרכיב את מרבית הרווחים שלו: עם המשכורת הממוצעת הארצית של 18 דולר לחודש, 1-2 דולר מכל תייר, שיש רבים ממנו, הם עזרה טובה.
תוצאות
לקובנים יש חיים קשים: הם חווים הרבה קשיים, שכבר שכחנו בשמחה. קשה ועצוב לראות את החברה שלהם במצב כל כך מצער, כי הם לא צריכים לחיות ככה. קובנים — אנשים אינטליגנטים, מטופחים והגונים, ולא כמה פראים מאתמול שנפלו על "הציוויליזציה" והם לא יודעים מה לעשות עם זה. לאנשים בקובה בהחלט מגיע יותר. ואני באמת מקווה שהדור הקובני הנוכחי יחיה לראות את אותם זמנים מפוארים.
באשר לנו המטיילים, כאן אין על מה לחשוב - אתה צריך לנסוע לקובה! זו אחת המדינות הצבעוניות, המעניינות והאותנטיות ביותר בעולם. בעידן הגלובליזציה כל המדינות הופכות דומות יותר ויותר זו לזו, אך קובה עומדת לבדה - אין מדינה כזו אחרת. זה כל כך מעניין כאן! כן, די יקר. כן, זה לא נוח. כן, קשה, ולפעמים אה, כמה קשה. אבל מה לעזאזל הארץ הבהירה הזו! ואתה צריך להספיק לראות את זה עכשיו, לפני שזה ישתנה לנצח.
