איך שכרנו רכב ברפובליקה הדומיניקנית ונסענו ברחבי הארץ מדרום לצפון, לחצי האי סמנה. טעות בניווט, עליה שילמנו בזמן ובעצבים.
אז נגמרו חיים שניזונו היטב! במשך 20 יום (16 בשייט ו -4 ברפובליקה הדומיניקנית) חיינו על פי חוקי כל ההכללה, הגיע הזמן לחזור למציאות הקשה.
לאחר שאכלנו שתי ארוחות בוקר בסופו של דבר (לא מתוך תאוות בצע, אלא לצורך חיסכון בזמן, כדי לא לחפש אחר הצהריים אחר כך), לאחר ששמנו את התרמילים על הגב, יצאנו מהמלון ויצאנו לקראת הרפתקה.
הגענו לפגישה איתם במחסומים. לאחר שהחלפנו שלושה מיניבוסים עשינו את הדבר הבלתי אפשרי כמעט - הגענו מאזור הנופש לשדה התעופה לה רומנה בתחבורה ציבורית, עקפנו על נהגי מוניות ערמומיים. במקום 30 דולר הוצאנו פחות מ -3 דולר. כדי שהיית ריק, מאפיה מונית!
מכונה אוטומטית של קיה ריו חיכתה לנו בשדה התעופה. השכרת רכב ברפובליקה הדומיניקנית אינה תענוג זול. אבל יש דרכים לעקיפת הבעיה! הסוד הוא פשוט - אתה צריך לקחת מכונית לא בערי תיירות פופולריות, אלא בשוליים. לדוגמא, עלות ההשכרה בשדה התעופה לה רומנה נמוכה למדי: 27 דולר בלבד ליום. לשם השוואה: במלון שלנו המחיר היה מ- $ 60, וב פונטה קאנה הוא היה אפילו יקר יותר. אבל, אבוי, החזקתי מעמד עם ההזמנה, ומחירי התאריכים שלי עלו - בסופו של דבר נתתי 170 דולר ל -4 ימים ויכולתי לרדת 110 דולר. המוסר הוא פשוט: הזמינו תמיד כרטיסים, מלונות ומכוניות 2-3 חודשים לפני הנסיעה, אל תתעכבו!
את המחירים הנמוכים ביותר להשכרת רכב ברפובליקה הדומיניקנית מצאתי בשירות Rentalcars.com. הזמנתי שם.
אנחנו נכנסים למריצה, ממלאים 10 ליטרים למיכל מלא והולכים, נוסעים!
המטרה שלנו היא חצי האי סמנה שבצפון המדינה. נחנו כבר בים הקריבי, עכשיו אנחנו מחכים לחופים מדהימים ארוכים ושוממים לחלוטין של האוקיינוס האטלנטי, יערות גשם ומפלים. אנו הולכים לכפר הרחוק ביותר - לאס גלראס. לשקוע אליו כמעט 300 ק"מ. נותרו רק 5 שעות אור, אתה לא יכול להסס. ללכת!
בהתחלה הכל היה בסדר. טסנו 110 קמ"ש במסלול נהדר ופרוק עם קונדיהם ומוזיקה. זה היה כל כך טוב שנרגענו. נרגענו ועברנו את היציאה הנדרשת. ואז התחילה בעיטה שלמה.
מצאנו את עצמנו בעיר גדולה, כלומר בגיהינום אמיתי עבור נהג. אני מקווה שכאן מגיעים כל נהגי הגרייהאונד לאחר המוות. אני נהג מסודר, אבל בטח עשיתי משהו לא בסדר פעם אחת, אז הגעתי לכאן - למרבה המזל, לא לזמן רב.
אז, אנחנו בקן הנמלים. אנחנו בקושי נוסעים בשלוש שורות לאורך רחוב צר, הנתיב המתקרב ממהר מכל עבר: גם שמאלה וגם ימינה וגם מעבר (!), משאיות פראיות מנסות להידחק, אופניים נדבקות בצדדים, קבצנים וכמה סוחרים דופקים על החלונות, מאחורי צופר, מתארגן מחדש מלפנים, גוזם מהצד. אם הנהיגה הרגילה ברחבי העיר ברוסיה היא דו ממדית, אז בקופות הנמלים הדומיניקניות היא 5D. כמה אני שמח שיש לי כאן תת מקלע - אפילו קצת יותר קליל! כל ההנאה הזו נמשכה 1.5 שעות - טעות בניווט עלתה לנו ביוקר.
ואז חזרנו למסלול, והחיים השתפרו - נסענו לאורך מסלול מצוין והתפעלנו מהנופים של החלק המרכזי של האי.
נכון, 90 הקילומטרים האחרונים לאורך סאמאנה עברו בכפרים אינסופיים: תנועה כבדה, טוסטוסים, הולכי רגל, מיניבוסים, משאיות, בורות נוראים ובליטות מהירות גבוהות. בדרך היה לנו לאכול פיצה, הגענו כבר עם רדת החשכה. מחר נטייל לאורך חופים פראיים - אני מקווה שהם היו שווים את זה.
הוצאות ביום החמישי לשניים:
- 170 דולר - השכרת רכב.
- 10 דולר - דמי סיוע בדרכים.
- 42 דולר - בנזין.
- 8 דולר - כבישי אגרה.
- 5.5 דולר - פיצה.
שנותרו: 416.5 דולר.
